גזעי התרנגולות

Marans
מרנס
זהו גזע צרפתי המוגן על יד מועדון לאומי רב כוח שאוסר כל ערוב של הגזע הזה עם גזעים אחרים ומחייב שימוש
לרבייה רק בביצים מסדר גודל וצבע מינימלי. במקורו הגזע פותח כנראה על ידי התושבים באיזור העיר מרנס
,שבצרפת. העיר מרנס שוכנת באיזור ביצתי וזאת הסיבה כנראה שהעופות כנראה היו עם רגליים מנוצות בעבר
תכונה שמופיעה גם כיום אך אינה מפותחת כבעבר.מהיותה שוכנת לחוף נהר שימשה העיר מרכז מסחרי שוקק כבר
בתקופת שילטון הרומאים בגליה של אז או צרפת של היום. העוף המקומי שנקרא פיקטב חובר עם קוי דם
,מרחבי האימפריה הרומית וטופחו בעיקר על ידי המנזרים הרבים שקמו באיזור והתפרנסו, כמו הכפריים
.ממכירת עופות וביצים

במאה ה-12 היו אלה הבריטים שהביאו את בשורת המרנס לאנגליה. שם ההתלהבות מהביצים הנהדרות והבריאות
למראה כבש את לב הצרכנים. גם הימאים הבריטים שהפליגו ברחבי האימפריה החדשה, לקחו חלק בהפצת
.הבשורה. הם נהגו לקחת עימם עופות חיים וביצים לרוב ולעיתים השאירו הספקה חיה במקומות בהם ביקרו
:יש הטוענים כי בגזע שולבו גם תרנגולי קרב אנגליים. החל הזמן זה החל הגזע להקרא בשמו
.Marandaise או Marans כפי שהוא מוכר כיום
הכל בעוף הזה סובב סביב הביצים והן המדד להצלחת הגידול. ישנה טבלה רישמית של המועדון שמגדירה צבעי
ביצים החל מביצה לבנה של לגהורן ועד לביצה כהה מאוד, כמעט שחורה של מארנס.מינימום להדגרה הן ביצים
'מושלמות בצבען ובצורתן ובמשקל של מיניום70 גר

העוף עמצו בגודל בינוני, די חזק, ניצוי צמוד לגוף. נראה חזק אך לא מגושם. זנב די קצר ולא נישא יותר
מ-45 מעלות. מעל -90 מעלות זה כבר שגיאה גסה מקור חזר ומעט מכופף. הגוף לעולם לא קובייתי. חזה
נישא ולא נפול. הגב שטוח ולא יוצר שקע. (במקור הצרפתי כתוב: לא כמו אצל הברנבלדר) לא גבוה מידי
.מעל הקרקע
הגזע מופיע בכמה צבעים למרות שבעבר היו כמעט כולם מפוספסים בשחור לבן. היום הצרפתים מכירים בשמונה
,ורסיות צבע שהנפוץ והמוכר ביותר בהם הוא השחור לבן הגזע פופולרי מאוד באנגליה ובארהב
ובצרפת כמובן, אחת הסיבות החשובות לכך היא העובדה שמחקרים רבים מאוד נערכו עד כה בעולם לנסות
.ולאושש או להפריח את טענת הצרפתים כי ביצי המארנס לא גורמות לעלייה בקולסטרול כמו ביצים אחרות


בחזרה לדף גזעי התרנגולות | בחזרה לעמוד הראשי